תנ"ך על הפרק - דברים יג - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים יג

166 / 929
היום

הפרק

לֹא תֹסֵף וְלֹא תִגְרַע, נְבִיא שֶׁקֶר, מֵסִית ומדיח, עִיר הַנִּדַּחַת

אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃אַחֲרֵ֨י יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃לֹא־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָֽדְךָ֛ תִּֽהְיֶה־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧ וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י הָעִ֥ירההואהַהִ֖יאלְפִי־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהוָ֜ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. (הגהה. עיין בגמטריאות של רבינו המחבר וחסר שם: נביא בגמטרי' ובנה. שמעתי מרב אחד. המ"ל.) הכתוב קורהו נביא על פי עצמו שהוא אומר שהשם או שלוחו דבר עמו בהקיץ. וכתב הרמב"ן ויתכן כי ירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי שידעו בו עתידות והוא בעצמו לא ידע מאין יבא לו אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני ואולי הנפש בחידושה תדבק בשכל נבדל שתתכוין בו והאיש ההוא יקרא נביא כי מתנבא הוא ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר. ור' אברהם כתב שאיפשר לפרש שזה הנביא מגנב דבר ה' כגון שאמר נביא אמת אות פלוני יבא לכם על ענין אחד ושמע זה נביא השקר ממנו ואמר גם הוא זה האות לאמת שקר שלו: ונתן אליך אות או מופת. פי' הרמב"ן אות הוא סימן על דבר שיהיה אחר כן כגון שאמר דבר פלוני עתיד להיות וכשיבוא זה האות תאמינו כי אחריו יהיה כך וכך והמלה נגזרת מן אתה ומופת הוא שעושה לפנינו דבר שינוי מחודש מטבעו של עולם והיא מלה מקוצרת מן מופלת והיו ביציאת מצרים אותו' והם הדברים שאמר להם תחלה למחר יהיה האות הזה והיו שם מופתים שעשו בחידוש שלא הודיעם תחלה. ופי' ונתן אליך אות או מופת שאמר אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו ע"ז וזה לכם האות למחר יבא ארבה או יתן לכם מופת שישליך מטהו לפניכם ויהי לתנין. ועל דרך הפשט מדבר בנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז פלוני' שלחתני אליכ' שתעבדו אותה והוא שאמר הכתוב ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים מתנבא לעבוד אותם כי הם לו לאלהים. אבל רבותינו פירשו בנביא שמתנבא בשם ד' שאומר שהשם הנכבד שלחו לאמור שיעבדו ע"ז פלו' כי היה שותף עמו במעשה בראשית או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שתעבדוהו ואפי' אם לא יאמר רק שיעבדו ע"ז שעה אחת חייב מיתה. וציוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ד' לעבוד ע"ז ולא נביט באותות ומופתים מפני שידענו מיציא' מצרים שהוא מעשה ממש ולא חזיון ולא מראה כי לד' הארץ ואין אלהים זולתו וממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים דבר עמנו וצונו ללכת בדרך הזה ולא נעבוד לזולתו. וזהו אשר ציוך ד' אלהיך: כי מנסה ד' אלהיכם אתכם. לנסותכם באהבתו ולהרבות שכרכם כאשר תעמדו בנסיונו וקורא אותו נסיון מצד המנוסה: אחרי ה' אלהיכם תלכו. כתב הרמב"ן שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין ותלך לדרו' את ה' וכן עושים ישראל עם הנביאי' כדכתיב האין פה נביא ונדרשה את ה': ואותו תיראו. שתאמינו בלבבכם כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ופוקד עון ומשלם שכר: ואת מצותיו תשמורו. תורת משה. ובקולו תשמעו. לעשות כל אשר יצוה אותנו מלבד התורה על פי נביאיו. והנה כבר הזהיר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד והחזירו כאן לומר שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת השם בעבור דבריו כי מאת השם לבדו נירא ולא מאל אחר ולהוסיף ובקולו תשמעו. ור' אברהם כתב אחרי ד' אלהיכם תלכו שתעשו כמעשיו ותרדפו אחרי נתיבותיו: ואותו תיראו. שלא לשאל למה זה: ואת מצותיו תשמורו שהם העיקר: ובקולו תשמעו. מה שהם זכר לעיקר: ואותו תעבודו. במעשה: ובו תדבקון. בלב בראש ובסוף: אשר לא ידעת אתה ואבותיך. אמר ואבותיך לפי שאם בא אביו להסיתו כדכתיב רעך אשר כנפשך שהוא אביך לכך אומר לך הכתוב שתקבוץ משאר אבותיך כי אביך אומר לך שקר: לא תאבה לו ולא תשמע אליו. שאם אבה פי' שנתרצה לו בלבו או שמע אליו שאמר כן אעשה חייב אפי' על הריצוי: ולא תחוס עינך עליו. פי' הרמב"ן אין לך לרחם עליו שלא יומת: ולא תחמול עליו. על קורבה שיש לו עמך: ולא תכסה עליו. מהעיד עליו בב"ד. ואמר: ולא יוסיפו לעשות בדבר הרע הזה. כי ענין זה יעשה תמיד לולי המשפט: ודרשת וחקרת. כתב הרמב"ן מה שכתב כן בעיר הנדחת ובעובד ע"ז ולא בנביא שקר ומסית לפי שהנביא מפרסם עצמו באותותיו ומופתיו ובמסית הכתוב מדבר עם הניסת כי הרוג תהרגנו והוא היודע כמו שאומר לא תחמול ולא תכסה עליו אבל בעיר הנדחת ובעובד ע"ז שהם מעשים שמגיעים אלינו בשמועה הזכיר בו דרישה וחקירה ולא הוצרך להזכיר כן בשאר חייבי מיתות כי בקל יודע הדבר וכתב בעדים זוממין ודרשו השופטים היטב בעבור שאין אנו יודעים אי זו משני הכיתות הם אמת בלתי בדרישה רבה ולענין הדין כולן למדין זה מזה בג"ש: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. שלא תדאג לומר הנה נתמעטתי שהרגתי עיר ויושביה אל תדאג הב"ה מבטיחך שירבה אותך אם תשמע בקולו לשמור מצותיו ולעשות הישר בעיניו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך